החלטה בתיק ת"א 36626-01-11

1.         לפני בקשת הנתבעת להתיר לה להעביר לידי המומחה בתחום האורתופדיה שמונה על-ידי בית המשפט בתביעה דנן, ד"ר רוזן, את חוות דעתו של מומחה אורתופד שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתביעה קודמת שהגיש התובע (להלן - התביעה הקודמת). עניינה של התביעה דנן הוא תאונת דרכים שעבר התובע ביום 11.11.09, כתוצאה ממנה נגרמו לו לטענתו פגיעות אורתופדיות. התביעה הקודמת נסבה על שתי תאונות עבודה, בהן נפגע התובע בתחום האורתופדי. אין חולק כי מדובר בתלונות/פגיעות מסוג דומה לאלה שלגביהן נטען בתביעה דנן.

2.         במסגרת התביעה הקודמת מונה כמומחה מטעם בית המשפט פרופ' מיכאל סודרי. פרופ' סודרי בדק את התובע, וחיווה את דעתו כי נכותו האורתופדית עומדת על 15%, רובה כתוצאה ממצב קודם, ואת חלקה - בשיעור 5%, יש לייחס לאחת מתאונות העבודה שנדונו באותה תביעה.

3.         כאמור לעיל, הנתבעת מבקשת להעביר את חוות דעתו של פרופ' סודרי למומחה שמונה בתיק זה, ד"ר רוזן, בטרם מתן חוות דעתו. לטענתה, משמדובר בחוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, לא קיים כל חשש לאובייקטיביות של המומחה ואין מניעה להעברת חוות הדעת, והדבר אף נדרש לצורך העמדת התמונה במלואה בפני המומחה שמונה בתיק זה, ומניעת קביעות סותרות. התובע מתנגד להעברת חוות הדעת, בטענה כי מדובר במסמך האסור להצגה על-פי תקנה 8 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986, והעברתו תהווה פגיעה ממשית בשיקול-הדעת העצמאי של המומחה. התובע מוסיף, כי אין הוא מתנגד להעברת חוות הדעת לאחר שתוגש חוות דעתו של ד"ר רוזן.

4.         ענייננו איפוא בשאלה, האם יש להתיר העברת חוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט בתביעה קודמת, למומחה שמונה על-ידי בית המשפט בתביעה לפי חוק הפלת"ד, כאשר מדובר במומחים מאותו תחום עצמו.

סקירת הפסיקה בסוגיה זו איננה מביאה לתשובה חד משמעית, ודומה כי קשה להסיק ממנה הלכה ברורה ביחס לנסיבות כבענייננו. כך, בהחלטות שונות של בית המשפט העליון נקבע, כי יש לפרש את תקנה 8 לתקנות, כחלה רק על חוות דעת מטעם הצדדים, להבדיל מחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט (ראו: רע"א 333/89 שלוח חב' לביטוח נ' שמעון ידידים , פ"ד מג(4) 375; רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סאלח , פ"ד נה(3) 97). עם זאת, בפסיקה אחרת נקבע, כי על-פי התקנות אין להעביר לידי מומחה שמונה בתביעה לפי חוק הפלת"ד החלטות של ועדות המל"ל לעניין מצבו הקודם של התובע, וזאת על-אף שמדובר בממצאים של גוף אובייקטיבי (ראו: רע"א 1426/03 בלאל נ' אברג'יל , פורסם במאגרים). כך גם נפסק ביחס למסמכים בדבר מצבו הנפשי של התובע מתיקו הרפואי בלשכת הגיוס, וזאת בשל כך שהאיסור הקבוע בתקנות על המצאת חוות דעת חל - "בין אם חוות הדעת הרפואית נערכה על ידי מומחה אובייקטיבי ובין אם נערכה על ידי מומחה מטעם אחד הצדדים" (ראו: רע"א 1671/04 בן בסט נ' בן בסט , פורסם במאגרים). יצויין כי בספרו של א' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, תשע"ב - 2012), ניתן הסבר לשוני זה בין ההחלטות, בכך שבעניין שרעבי הנ"ל דובר על אותו תחום רפואי עצמו, ואילו בעניין שמעון ידידים הנ"ל דובר על מומחים בתחומים רפואיים קרובים אך שאינם חופפים (ראו: שם, בעמ' 673). בפסיקת בתי המשפט המחוזיים בסוגיה זו ניתן למצוא החלטות אשר התירו העברת חוות דעת שניתנו על-ידי מומחים שהתמנו בהליך קודם, בסיטואציה דומה לשלנו (ראו: ת"א 10052-04-12 מגדל חברה לביטוח נ' עדי ליבוביץ , פורסם במאגרים), ומאידך קיימת גישה אשר התירה העברת מסמכים כאמור באופן חלקי ומסויג בלבד (ראו: בר"ע 1671/04 אליהו חברה לביטוח ואח' נ' עמית מיכל , פורסם במאגרים).

5.         לעניין האינטרסים המעורבים ניתן להפנות להחלטה בעניין עמית מיכל הנ"ל, מפי כב' השופטת (כתוארה אז) הילה גרסטל. מחד, חל עיקרון הניאטרליות, ולפיו חזקה על מומחה שמונה מטעם בית המשפט כי הוא מחווה דעתו באופן ניאטרלי ואובייקטיבי, ובמובן זה אין מניעה מלהעביר למומחה שמונה מטעם בית המשפט חוות דעת של מומחה אחר שמונה מטעם בית המשפט ביחס לאותו תובע. מאידך, חל עקרון האובייקטיביות, העומד אף הוא ביסוד ההסדר הסטטוטורי של חוק הפלת"ד ותקנותיו, במסגרתו יש להבטיח כי חוות הדעת שתינתן על-ידי המומחה תתבסס על שיקול-דעתו העצמאי בלבד על בסיס הנתונים שלפניו, ולא תושפע מגורמים אחרים.

6.         כאשר מדובר בחוות דעת של מומחים שונים שמונו באותו תיק עצמו, ובמצב האופייני בו מדובר במומחים מתחומים שונים אף אם קרובים, הרי שככלל לא נוצר מתח בין שני השיקולים, שכן חוות הדעת של מומחה בתחום אחד, איננה יוצרת חשש להשפעה על שיקול הדעת העצמאי של המומחה בתחום האחר, אלא היא מהווה חלק מהתשתית הנדרשת להפעלת שיקול-דעתו בתחומו-הוא. לפיכך, ההלכה בעניין זה היא כי ככלל אין מניעה להעביר חוות דעת של מומחה שמונה על-ידי בית המשפט, לעיונו של מומחה אחר שמונה באותה תביעה בתחום אחר אף אם קרוב (עניין שמעון ידידים הנ"ל; רע"א 1858/08 הדבר חברה לביטוח ואח' נ' גלית אמויאל , טרם פורסם). המצב מורכב יותר כאשר מדובר, כבענייננו, במומחים מאותו תחום עצמו. במצב דברים כזה, יש, מחד, חשיבות להעברת חוות הדעת הקודמת למומחה, שכן יש בה כדי להצביע על מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, כפי שהוא משתקף בין היתר בבדיקה שנערכה לו בעבר על-ידי מומחה אובייקטיבי בלתי תלוי, ובכך היא בוודאי מהווה נתון עובדתי חשוב ורלוונטי שראוי שיעמוד בפני המומחה כיום. מאידך, חוות דעת כאמור, המעריכה את נכותו של התובע, עשויה להשפיע על שיקול-הדעת של המומחה הנוכחי, שבפניו המשימה להעריך את נכותו העכשווית של התובע, ככל שקיימת, ואת הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה.

7.         סבורני כי בנתונים אלה, נכון יהיה לילך בדרך ביניים, ברוח הפסיקה בעניין עמית מיכל שצויינה לעיל. במסגרת זאת, יועבר למומחה ד"ר רוזן אותו חלק בחוות דעתו של פרופ' סודרי המפרט את הנתונים הרפואיים שהיו קיימים בעת בדיקתו, לרבות תוצאות הבדיקה שערך לתובע בשעתו. בכך יובאו מלוא הנתונים העובדתיים הרלוונטיים בדבר מצבו של התובע עובר לתאונה הנוכחית, בפני המומחה שמונה בתביעה דנן. עם זאת, אין להעביר למומחה את אותו חלק מחוות הדעת הקובע את שיעור הנכות של התובע, כפי שהעריך אותו המומחה בתביעה הקודמת. בהתאם לכך, הנתבעת רשאית להעביר למומחה את חוות-דעתו של פרופ' סודרי, תוך מחיקת אותו חלק ממנה הקובע את אחוזי הנכות ואת הקשר-הסיבתי בין הנכות לתאונות שנדונו שם.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו, תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: